׳אולימפוס באמפי׳ -תערוכה חדשה בגלריית האמפי

בסוף השבוע הקרוב אנחנו פותחות את ״אולימפוס באמפי״ - התערוכה הראשונה בגלריית האמפי!

במהלך החודשים מאי ויוני יוצגו באמפי ארבע תערוכות מאת משתתפי תוכנית הלימוד ״הר גורל״. התוכנית מציעה אלטרנטיבה לתפיסת הפרקטיקה האומנותית שלנו כרצף של פרויקטים בלבד. היא מציעה להתבונן ולחקור את הזמן שנמצא בין הפרויקטים, ובחוט השני הנמתח ביניהם. במסגרתה חוקרים המשתתפים את הגרעין היצירתי, האסתטי והרעיוני שממנו צומחת יצירתם. התוכנית מוקדשת לשיח מתמשך עם קבוצת יוצרים מתחומים שונים סביב נושאים כמו חברוּת, אינטואיציה, איזון וחלל. בחודשים האחרונים חקרה קבוצת היוצרים שהשתתפה בתכנית את האמפי כחלל רעיוני וארכיטקטוני, ויצרה במיוחד עבור חלל הגלריה שלוש תערוכות זוגיות שדרכן יווצר אמפיתיאטרון עירוני ועכשווי. 

משתתפים: יותם מיכאל יוגב, דקל בוברוב, שי בן ארי, טל אבידן, עומר שך ועלמה שניאור.

עומר שך על תהליך העבודה על ׳ראווה בעובי הקורה׳:

׳ראווה בעובי הקורה׳ הוא מיצב שנשען על התנאים המרחביים של האמפי, וכולל שלושה ציורים, וילון, שלושה מנועים ונורה. בתהליך העבודה שלי שמתי לב למאפייניו היחודיים של האמפי; למשל, שהזכוכית החוצה אותו לשניים מחוברת למסגרת מצד אחד שלה. אם אחבר וילון לצדה השני של המסגרת, אוכל ליצור בעובי הקורה שלה מעין ׳חלון ראווה׳, ולחלק את האמפי לשני אזורים שונים במהותם: פנים וחוץ.

מהחלל ה״פנימי״ ניתן לראות את הציורים שהצגתי בעובי הקורה, המתארים השתקפויות של חנויות גופי התאורה שבסביבת הסטודיו שלי בפלורנטין. בחדר הזה, ניתן לשבת על האמפי ולהתבונן בציורים, כצופי תיאטרון הממתינים לספקטקל שלא יגיע. בחדר השני, ה״חיצוני״, הציורים לא נוכחים. אנחנו רואים רק את הוילון שהוא למעשה גב חלון הראווה. כאן, האמפי עצמו הוא האובייקט שיש להתבונן בו. עבדתי איתו באופן פיסולי, רציתי לצור תחושה שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח. אף פעם לא ראיתי אמפי קטן כל כך ועוד מעץ, וזה סקרן אותי. בחדר הזה האמפי רועד ובוקעים ממנו רעשים של אתר בנייה, בדומה לסביבת הסטודיו שלי. על אחד ממדרגותיו הנחתי נורה שריצדה עם רעידות המבנה.

---------

גלריית האמפי בבית ליבלינג נבנתה בעקבות פנטזיה של אנה ווילד, חברת צוות המנחות של האולימפוס, על אמפיתיאטרון קטן וקאמרי, המתאים לדירת מגורים. 

האמפי תוכנן על ידי ערן איזנהמר ואיה צייגר, שגם בנתה אותו.